איתור נזילות מים, גילוי נזילות, בדיקת נזילות

מאת: אינג' מיכאל מרטון בהוצאת מרכז הבניה הישראלי / מכללת ביל

זה כ – 15 שנה, היריעות הביטומניות המודרניות ("יריעות ביטומניות משוכללות", "משופרות בפולימרים") מהוות את שיטת האיטום הנפוצה ביותר ברוב ארצות העולם המודרני וגם בישראל. יריעות אלו הן בדרך כלל בעובי של 4-5 מ"מ, חלקן הגדול מיובאות מחו"ל וחלקן מיוצרות בישראל.
החידוש הגדול היה בשילוב ביטומן ההדבקה בתוך יריעת האיטום הביטומניות החרושתית. כלומר, היריעה נושאת ביטומן בכמות שיכולה לשמש לצורך הדבקה תוך שמירת עתודה מספקת לצורך האיטום. ההלחמה מבוצעת בעזרת להבת גז. נחסכת בכך הטרחה של חימום הביטומן באתר, וקטנים הסיכונים הכרוכים בו : הסיכונים הסביבתיים (כגון הריח), סיכוני שפיכת הביטומן, במהלך העלאתו לגג, או סיכוני השריפה, כאשר הביטומן מחומם על הגג.

השיטה אפשרה ביצוע העבודה על גבי הגגות שעליהם לא ניתן היה לחמם ביטומן או שמרחק ההסעה הגדול מלמטה גרם להתקררות הביטומן בדרך, במידה שמנעה את יישומו היעיל על הגג. בין יתרונות השיטה ניתן לציין את האפשרות להשתמש ביריעות אלה גם כמערכת איטום חד-שכבתית. קל היה להבחין ביתרונות שהשיטה מעניקה.

במטרה להגיע לתוצאות איכותיות מאריכות ימים, חייבים לתכנן היטב את האיטום ובהמשך להשתמש במוצרים איכותיים תוך יישום נכון בהתאם להמלצות היצרן וע"פ כללי המקצוע הקפדניים.

יישום יריעות ביטומניות בהלחמה

1. סידור היריעות
   מניחים את היריעות כך שהשוליים חופפים. מתחילים ב"יציאת מים" או בצד הנמוך של הגג. יש לנצל פעולה זו גם לצורך הרפיית היריעות, הדרושה לצורך שחרור המאמצים שנוצרו בעת ייצורן.
2. חפיפות צד בצד או קצה לקצה של היריעות
   צד בצד : שיטה זו יוצרת חיבור אורכי בין שתי יריעות. הדבקת היריעות תיעשה בקפידה עד יציאת ביטומן מומס רצוף ברוחב 1 ס"מ בערך, לאורך קו החפיפה. רוחב החפיפה בשיטה זו יהיה 10 ס"מ לפחות. קצה לקצה : שיטה זו יוצרת את החיבורים לאורך הצלעות הקצרות של היריעות. גם בהן יש לטפל בקפידה. יש לחמם את היריעה במידה מספקת ע"מ שיבצבץ החוצה ביטומן מומס ברוחב 1 ס"מ, לאורך קו החפיפה. רוחב המקטע החופף לא יהיה פחות מ – 15 ס"מ.
   
   בקרבת אזור החפיפה של הקצוות חובה לבצע הדבקה מלאה של היריעה למשטח התשתית, לאורך 0.5 מ' לפחות, גם אם היריעות אינן מיועדות להיות מודבקות במלואן לתשתית (הדבקה נקודתית, למשל).
3. יישום בהדבקה מלאה
   לאחר מריחת תמיסת היסוד ("פריימר") והתייבשה למגע מחממים את היריעה ואת התשתית כאחד, תוך הדגשה מיוחדת לחימום הגליל. גם חלק היריעה שכבר יושם יקבל בשטח החפיפה חימום נוסף בלהבה ישירה.
4. חיתוך 45 מעלות בחפיפה קצה לקצה בשיטת החיבור של קצה לקצה יש לבצע גם חיתוך לקיטום קצה היריעה התחתונה בזווית של 45 מעלות וברוחב של 10 ס"מ. לאחר החיתוך יש "לגהץ" את קו החיתוך האלכסוני.
5. איטום דו-שכבתי
   אם צריך ליישם שכבה שנייה, על גבי חפיפות השכבה הראשונה, בהזזה של כשליש עד מחצית רוחב היריעה. חובה לבצע הדבקה מלאה בלהבה של השכבה השנייה אל הראשונה.
6. חפיפות קצה לקצה של יריעות בגימור מינראלי גס (אגרגט בהיר למשל)
   בשטחי החפיפה "צד בצד" אין אגרגטים מינראליים ואין בעיה להלחים יריעה אל יריעה. אולם בחפיפות קצה אל קצה יש לחמם תחילה את יריעת הבסיס כדי להעלות את תרכובת הביטומן אל פני השטח. עושים זאת ע"י חימום רציף ומתמיד, ע"מ לאפשר קבלת הדבקה מושלמת של שני הקצוות כאשר נחמם את התרכובות ביריעות העליונות. ניתן להבטיח פעולה זו ע"י הטבעה של האגרגט לתוך המסה הביטומנית ע"י הוספת לחיצה בעזרת מרית (כף סיידים) שטוחה. אין לגרד את האגרגט מהיריעה, אלא רק להטביעה כאמור לעיל.
7. "יריעות חיזוק"
   בכל מפגשי מישורים שונים כגון משטח גג ומעקה, המהווים נק' תורפה, יש להלחים "יריעת חיזוק" שרוחבה כ – 30 ס"מ.
8. עיבוד מקצועי של פינות
   המשפט "חוזקה של השרשרת נקבע לפי חוזק החוליה החלשה ביותר" נכון מאד כשעוסקים באיטום, ובמיוחד ביריעות איטום, ועל אחת כמה וכמה אם היריעות אינן מיושמות בהדבקה מלאה ומושלמת לתשתית.עיבוד גרוע של פינה או סביב צינור עשוי להכשיל את אטימות הגג. לרוב יצרני היריעות הגדולים יש המלצות איך לבצע איטום פינות. שמענו גם על כאלה שיש להם המלצות ברמות שונות : "רמה עממית" ו"רמה מקצועית". מובאות להלן דוגמאות של שלבי עבודה לעיבוד פינה פנימית ופינה חיצונית ברמה הנחשבת בעינינו לטובה ומומלצת. עיבוד נכון של יריעה מזכיר גם תפירת חליפה ברמה גבוהה (HOUT CUTURE), אך לאוטם מקצועי ומתורגל זה עניין שבשגרה.

המלצות כלליות ומשלימות

אחסון

את גלילי היריעות המאוחסנות יש לכסות. הגלילים יאוחסנו תמיד במצב אנכי על גבי משטח חלק ושטוח. יוצאים מכלל זה, אותם גלילים המסופקים עם גליל או תמך חיזוק פנימי, קשיח. אותם אפשר למקם אופקית לפרק זמן מוגבל, תחת כיסוי. אפשר גם לערום שני משטחים זה על גבי זה, בתנאי שחוצצים ביניהם בעזרת לוחות עץ או לוחות אחרים, זאת על מנת לחלק את המשקל בצורה אחידה.

הובלה

לצורך הובלה מקבצים גלילי יריעות על גבי משטחים ועוטפים אותם ביריעות פוליאתילן עבות, המתכווצות לאחר פעולת העטיפה. יש להביא בחשבון שנסיעות ארוכות בדרכים משובשות, בלימות פתע והובלה על גרר ארוך עלולות לגרום לגלילים ליפול. אפשר למנוע זאת ע"י קשירת חבלים בין שורות המשטחים ולרוחב דפנות המשאית. במקרה זה יש להדק את החבלים בחוזקה ולרפד מתחתם, על מנת שלא ישאירו סימנים על הגלילים.

העמסה/פריקה

היריעות מיוצרות באופן המאפשר להן לעמוד במאמץ המכני הפועל עליהן במהלך היישום. אולם פעולות שינוע יש לבצע בזהירות, כדי למנוע מעיכה או מגע עם עצמים חדים או בולטים. בטמפרטורות נמוכות יש להימנע מהולם פתאומי (מכה, נפילה), העלול לגרום לשבר ביריעה.

שינוע באתר

לקראת ההנפה יש לחשוף את כמות הגלילים הנדרשת ליום העבודה המיועד. רצוי לבצע את ההנפה על גבי המשטחים המקוריים, באריזתם המקורית, באמצעות מתקן הרמה מתאים. אם מניפים גלילים לאחר פירוק המשטחים, יש להעמידם זקופים על גבי משטח חלק, ישר ונקי ולהניף כל גליל בנפרד תוך שימוש באביזר הנפה מתאים. בשום מקרה אין לקשור או להניף גלילים באמצעות חבלים. את הגלילים על הגג יש להשאיר על גבי משטח ההובלה המקורי, ובמקרה שהועלו בנפרד – להציבם זקופים על משטח חלק, ישר, נקי ומוצל. במקרה שאין על הגג אזור מוצל, יש לכסות את הגלילים על מנת להקטין את חשיפתם לתנאי האקלים.

הגנה על היריעות לפני יישומן

משטחי היריעות יאוחסנו במקום יבש ומוצל. השארתם בשמש בימי הקיץ, גם אם הם מכוסים, עלולה להביאם במהירות לטמפרטורה של 70 מעלות צ', דבר שיגרום להשחרה הדרגתית של הטלק או של שבבי הצפחה על הגלילים, עד שהיריעה תתחיל להידבק לעצמה או להיראות מכוערת. ביריעות עם שריון של פוליאסטר, החום גורם גם לראשי הגלילים להתכווץ, והתוצאה עלולה להיות קריעת היריעה. כמו-כן, גורם החום ליריעות ביטומניות לאבד בהדרגה את גמישותן. אם היריעות נחשפות תקופה ארוכה לחום לפני היישום, כשהן עדיין מגולגלות, הן מתיישנות והמבצעים עלולים להיתקל בסדקים, בקמטים ובקשיי פריסה בעת היישום.

יש להגן על היריעות מפני גשם.

אם צריך לאחסן גלילים בשמש, אפילו לזמן קצר, מוטב להסיר לגמרי את הכיסוי או לפחות לעשות חתכים בצדדים לאוורור, ולהגן על החלק העליון בלוחות או במשטחי עץ.

בחורף יש להשאיר את הגלילים בטמפרטורה גבוהה מ- 5 מעלות צ' למשך 24 שעות לפני ההשמה. אין להשאיר את הגלילים באוויר הפתוח למשך הלילה.

יש לשנע לשטח העבודה רק את הגלילים המיועדים להשמה ביום העבודה. נוהג טוב הוא לקחת תמיד ממחסן האתר את הגלילים הישנים ביותר שלא נפגעו בתקופת השינוע והאחסון. מומלץ לא להשאיר במחסן גלילים שגילם עולה על 12 חודשים מיום הייצור ולא להשתמש בהם.

החלקת התשתית

משטח התשתית לאיטום חייב להיות חלק ושטוח. ככלל, משטח בטון יהיה קביל אם לא יימצאו בו גבשושיות גדולות מ – 10 מ"מ לאורך של 2 מ' לכל כיוון, וגבשושיות מ- 3 מ"מ לאורך של 20 ס"מ. מומלץ להחליק את המשטח במרית (כף סיידים) ולמלא בטיט את כל הסדקים והחריצים. יש לסלק מהמשטח בליטות כלשהן ופסולת בניין, כמו מסמרים, חלקי בלוקים, שיירים, יריעות, פיסות עץ וכדו'.

מים, קרח

משטח ההשמה חייב להיות נקי ויבש לפני היישום. לתשתית מבטון, מאריחי בטון או מפלטות בטון טרומיות, יש להניח להתייבש לאחר אשפרתה במשך 8 ימים עד 4 שבועות, לפי העניין ולפי העונה.

השמה על תשתית מבטון

לאחר גמר ההכנות כנ"ל מורחים שכבת יסוד ביטומנית על המשטחים המיועדים להדבקת היריעות. מריחת תמיסת היסוד ("פריימר"), משלימה את הפעולה החשובה של הכנת השטח לחיזוק ההידבקות. משאירים את שכבת ה"פריימר" לייבוש למשך שעתיים עד 24 שעות, עד למצב של "יבש למגע". אם עברו 72 שעותאו אם השטח התלכלך יש ליישם שכבה חדשה של תמיסת יסוד ("פריימר") לפני יישום היריעות.

השמה על שכבות איטום ישנות

אם מצב השכבות הישנות מאפשר להשאיר אותן במקומן, אפשר להשתמש בהן כמצע תשתית. יש להסיר שטחים מתקלפים ורופפים וליישר כל שלפוחית. כצעד ראשון מורחים תמיסת יסוד ("פריימר") כנ"ל.

פריסת היריעות ויישורן

פורסים את היריעה ומיישרים אותה ע"י הנחת הקצה שלה המיועד לחפיפה על קצה היריעה הקרובה. אחרי ההרפיה מגלגלים אותה חלקית בחזרה בכיוון מרכזה (כלפי מעלה) משני הקצוות ומתחילים בתהליך ההלחמה בלהבה.

פריסת יריעות בטמפרטורות נמוכות

כאשר הטמפרטורות נמוכות אין לחבוט את הגלילים או לפרוס אותם בצורה העלולה לפגוע בהם ולגרום לשבר ביריעה. הגלילה תיעשה בזהירות, בדחיפות רכות ובלא לבעוט ביריעות.

פני היריעות

הצד התחתון של היריעה הוא המשטח המיועד להדבקה או לריתוך. לעתים מוטבעים עליו ריבועים והוא מצופה בשכבה דקה של יריעת פוליאתילן. כאשר מחממים אותו, נמסה שכבת יריעת הפוליאתילן ומציינת מתי החומר מוכן להדבקה. ייתכן שגם הצד העליון של היריעה יהיה מצופה ביריעת פוליאתילן, או מכוסה בשכבת טלק או חול דק. דבר זה עוזר להבטיח פריסה קלה בטמפרטורות גבוהות.

הדבקה בלהבה (ריתוך-הלחמה)

יריעות איטום מביטומן משופרות בפולימרים מתחברות זו לזו ע"י יישום בחום ואינן זקוקות לחומרים כמו ממיסים, דבקים וכדו'. מבער גז פרופן ישמש לחימום היריעה כדי לעשותה דביקה. כאשר מחממים את החומר, יריעת פוליאתילן נעלמת, החלק העליון משחיר עד שמקבל ברק, ה"הטבעות" נשטחות, המשטח נעשה מבריק והיריעה מוכנה להדבקה לתשתית וליריעות החופפות. כאמור, החימום בלהבה גורם לקרומית הפוליאתילן להימס/להישרף ולתבנית המוטבעת (אם קיימת כזו) להיעשות שטוחה. חימום נוסף ומוגזם עלול לגרום נזק לשריון הפוליאסטר, הנמס בטמפרטורה של 260 מעלות צ', ולגרום להתכווצות, להיווצרות גלים, להתקפלות, ובמקרה הגרוע ביותר להיווצרות חורים בחומר. מצד שני, חימום לא מספיק יביא להידבקות בלתי מספקת של החומר למשטח, לשכבה אחרת או לתשתית החפיפה.

איטום שטחי חפיפה : מה לא לעשות

הניסיון מלמד כי איטום שטחי חפיפה באמצעות מרית (כף סיידים) או כלים אחרים, מביא יותר נזק מאשר תועלת. ראשית, תהליך זה חורץ ביריעה ומחליש את השריון שלה. לעתים קרובות השכבה העליונה מוסרת לגמרי והשריון נראה חשוף. לעתים קרובות העובדים מדביקים רק סנטימטר אחד או שניים של החפיפה, בתקווה כי איטום קצה החפיפות (ה"גיהוץ") ייצור איטום מספיק, אבל הם אינם מבינים כי הדבקה מצומצמת כל כך אינה מספקת אחיזה חזקה די הצורך ע"מ שהחפיפה תיאטם. בסופו של דבר מתבזבז זמן ההכרח לעבד מחדש את החפיפה. בטוח יותר ומהר יותר להדביק נכון את החפיפה בפעם הראשונה, כאשר היריעה נפרסת, ע"י הבאת התרכובת לידי גלישה מהחפיפה, דבר שיאטום את החפיפה אחת ולתמיד.

איטום במערכת של שתי שכבות או יותר

כאשר מערכת האיטום מורכבת משתי שכבות או יותר, חיוני שהן ייצמדו היטב זו לזו. אין שום הצדקה ליישום קפדני פחות בכל שכבה מכיוון שהמערכת מכילה יותר שכבות. פריסה לא טובה במקרה של כמה שכבות גוררת סיכונים לא פחות מאשר בשכבה יחידה. אם השכבות אינן מודבקות היטב זו לזו, המים ימצאו דרך לחדור מהשכבה החיצונית דרך פגמים בין השכבות, עד שיאתרו נקודה חלשה בחפיפה שבשכבה התחתונה ותיגרם דליפה. יעילות הציפוי הרב-שכבתי מובטחת רק בתנאי שההידבקות בין כל השכבות תהיה מושלמת.

הדבקה בלהבה – הלחמה למשטחים אנכיים

יריעות איטום מצטיינות בעמידות מצוינת בהחלקה ואינן גולשות גם אם הן מודבקות למשטח אנכי. חימום בלהבה של היריעה ושל התשתית יגרום לחומר להיאחז בתשתית בעקשנות. היריעות "נתפסות" כשהן מתקררות, כלומר, לאחר שהתרכובת המדביקה, מסת הביטומן-פולימר המומסת, נעשית שוב מוצקה. בקיץ עלולות היריעה והתשתית להיות חמות כ"כ, שיהיה צורך להמתין זמן רב עד שתיגמר ההתקררות והחומר ייתפס. במקרה כזה העובד חייב להחזיק ולתמוך את החומר בידיו עד להתקררותו. אם לא יעשה כך, היריעה לא תישאר מחוברת, והיא תזחל או תיפול. אם יריעה ניתקה, אין לנסות מיד לחממה שוב כדי להצמידה למשטח. יש להמתין עד שהיא תתקרר. ולא, הצוות שוב לא יצליח להצמידה למשטח. לסיכום: מחממים את היריעה ואת משטח ההשמה וממתינים שיתקרר די הצורך ליצירת האחיזה.
ידוע בענף, כי הלחמה מלאה למשטח אנכי ניתנת להשגה בעבודת צוות של שלושה אנשים. שניים אוחזים ומצמידים את היריעה כשהם עומדים כל אחד מצד אחר שלה. עובד שלישי מבצע בזהירות את פעולת ההלחמה, כלומר המסת המסה הביטומנית אשר בין היריעה לתשתית. שני העובדים "מגהצים" בידיהם (עם כפפות) את היריעה כלפי מעלה, תוך דחיפת הביטומן המומס כלפי מעלה וכלפי התשתית.
בעבודה מסוג זה מובלטת חשיבותם של בגדי עבודה ומגן כולל משקפי מגן, כפפות וכו' שהם חובה בעבודה ביריעות.

קיבוע קצוות אנכיים של יריעות והגנה עליהם

יש לרתך את היריעה במלואה ובצורה מושלמת לתשתית מעקות ולמשטחים אנכיים.

מומלץ כי בחלק האנכי של תשתית מעקות ומשטחים אנכיים, במקום המיועד להיות הקצה העליון של שכבות האיטום, יבוצע "אף מים". אם לא הוכן בתשתית הבטון "אף מים" תקין, עבור סיום האיטום על הקטע האנכי, יהיה צורך להצמיד פרופיל קיבוע בעזרת מיתדים ולאטום בין הפרופיל לתשתית מעל שפת היריעה. ת.י. 1752 חלק 1 נותן מענה לאביזרי הקיבוע. תקן זה דורש שני אביזרי קיבוע בקצה היריעה. הפרופיל העליון המשמש כ"אף מים" לפרופיל התחתון, מגן עליו וכן מסתירו מהשמש ומהגשם.

מעקות עם "רוכב"

אם יש צורך להצמיד את יריעות האיטום למעקות היקפיים נמוכים ללא "אף מים", יש לכסות אותם ב"רוכב" ("קופינג"). לעתים ניתן אף לעלות עם היריעות על פני המעקות הנמוכים. במקרה זה יוסתרו היריעות ע"י ה"רוכב.

עיבוד פתחי ניקוז (קולטני מי גשם)

בכל פתח ניקוז (קולטן) יש להשתמש באביזר קולטן תעשייתי. מומלץ לבצע את הפעולות הבאות:

1. מריחת התשתית ובסיס הקולטן בשכבת יסוד ("פריימר").
2. הדבקת יריעה ביטומנית גמישה מאד, בשטח של כ – 1X1 מטר, לתשתית.
3. הדבקת אביזרי הדבקת אביזרי בסיס הקולטן ליריעה המעובדת בלהבה (או ההפך, בהתאם לסוג הקולטן).
4. הדבקת יריעת האיטום לאביזר פתח הניקוז.

אוור (נשם)

מטרת האוורור (האוור, הנשם) היא לאפשר לאדי המים להשתחרר מבין שכבות הגג דרך מערכת האיטום כלפי חוץ. יחד עם זאת האוור מצויד באביזר אינטגרלי כגון שסתום חד כיווני או "כובע מאוורר", המונע ממים לחדור דרכו אל הגג. ככלל, שיפועי גג מחומר סופג מים כגון בטקל, פלטות בידוד תרמי וכו', זקוקים לאוורור. גג בטון שבו האיטום הוא בהדבקה מלאה לתשתית, ושגם שיפועיו מבטון, בדרך כלל אינו זקוק לאוורור.

הערות:

1. האוורים המתוארים לעיל מתאימים למשל לאביזרים מפלסטיק המתאימים לביטומן המוחדרים לפתח שהושאר במערכת האיטום של הגג.
2. קיימים אוורים שונים המיושמים בדרכים שונות.

הגנה על שכבות האיטום

בכל מקום בגג שבו צפויות עבודות לאחר ביצוע האיטום, כגון גג מרוצף, יש ליישם על האיטום שכבת הגנה בין שהיא זמנית או קבועה. גיאוטכסטיל עבה או בטון רזה (ללא זיון) הם דוגמאות לשכבות הגנה על האיטום.